איך להפוך סיפור אישי או בדיחה פנימית לשיר אמיתי (צעד אחר צעד)

למה בדיחה פנימית היא הבסיס המושלם לשיר

שירים טובים הם ספציפיים. הסיבה שפזמון פופ אקראי כמעט אף פעם לא מצמרר אתכם היא שהוא נכתב לכולם - ולכן הוא נכתב לאף אחד במיוחד. הבדיחה הפנימית שלכם היא בדיוק ההפך: היא ממוקדת עד הפרט האחרון, יש לה כבר קהל של בדיוק האנשים הנכונים, והיא מגיעה עמוסה ברגש. זה הרוטב הסודי שכותבי שירים מקצוענים רודפים אחריו שנים, ולכם הוא כבר יושב בטלפון.

כשהופכים זיכרון משותף לשיר, שלושה דברים קורים בבת אחת: האנשים שבסיפור מרגישים שרואים אותם, כל השאר רוצים להיות חלק מהבדיחה, וכל העניין הופך למשהו שממש רוצים לשתף. שיר הוא פורמט הרבה יותר דביק מפסקת טקסט. אנשים משמיעים אותו שוב. שולחים אותו לקבוצה. מצטטים את הפזמון במשך חודשים.

השירים הכי ויראליים הם לא הכי מלוטשים. הם אלה שגורמים לקבוצה מסוימת של אנשים להרגיש שהשיר נכתב רק בשבילם.

שלב 1: בחרו סיפור עם פאנץ' או עם לב

לא כל זיכרון רוצה להיות שיר. אלה שהכי עובדים הם כאלה עם פאנץ' ברור או עם ליבה רגשית אמיתית - ורצוי שניהם. גללו בקבוצת הוואטסאפ וחפשו את הרגעים שאנשים עדיין מעלים.

• האגדה - הטיול, המסיבה או האסון שכולם מספרים שוב ושוב.
• הכינוי - איך הוא התחיל ולמה הוא נדבק.
• משפט הקבע - השורה שהחבר שלכם אומר בכל פעם מחדש.
• סיפור המקור - איך החבורה נפגשה, או היום שבו הכל השתנה.
• הבדיחה הרצה - הצחוק שאיכשהו אף פעם לא מתיישן.

בחרו רק אחד. שיר על הכל הוא שיר על כלום. אם אתם מתלבטים בין שני רעיונות, בחרו את זה שיגרום לאדם מסוים לצחוק או לדמוע ברגע שישמע אותו.

שלב 2: בנו את השיר, צעד אחר צעד

הנה התהליך המדויק מזיכרון מעורפל לשיר גמור. זה לוקח בערך אורך של הפסקת קפה.

1. כתבו את הסיפור בשלושה או ארבעה משפטים פשוטים. אל תנסו לחרוז עדיין - רק תפסו מה קרה ולמה זה חשוב.
2. רשמו את הפרטים המנצחים: הביטויים המדויקים, השמות, הקולות, הדברים הקטנים שאף אחד אחר לא יודע. הפרטים הם מה שגורם לאנשים לנשום עמוק.
3. החליטו על אווירה. שיר בלדה מוגזם עד הגג, המנון שנות ה-80 קיטשי, שיר אקוסטי רגוע, או רגע דרמטי של טריילר סרט? הניגוד בין סיפור מטופש לסגנון אפי הוא זהב קומי.
4. פתחו את Song Studio, הדביקו את הסיפור והפרטים, ובחרו סגנון. תנו למערכת לייצר את המילים והמוזיקה יחד.
5. הקשיבו, ואז כווננו. החליפו שורה, דחפו את האווירה ליותר אפית או יותר רגועה, וייצרו מחדש עד שהפזמון גורם לכם לחייך.
6. תנו לו כותרת שהיא בעצמה בדיחה פנימית, כך שאפילו שם הקובץ מצחיק.

זה הכל. העבודה הכבדה - המנגינה, העיבוד, השירה - נעשית בשבילכם, כך שאתם נשארים בחלק הכיפי: לבחור את הסיפור ולהגיב לתוצאה.

שלב 3: תגרמו לזה לפגוע חזק יותר

כמה מהלכים קטנים הופכים בדיחה טובה לשיר שאנשים משמיעים כל השבוע.

• שימו את הפאנץ' בפזמון, כדי שהוא יחזור ויתקע לכולם בראש.
• אמרו שמות. לשמוע את השם שלכם מושר בחזרה זה תענוג לא הגיוני.
• התאימו לא נכון בכוונה - ככל שהסיפור מטופש יותר, כך המוזיקה צריכה לקחת את עצמה יותר ברצינות.
• שמרו על קוצר. תשעים שניות מושלמות עדיפות על שלוש דקות שמתפזרות.
• שמרו כמה גרסאות ותנו לחבורה להצביע על המנצחת.

שלב 4: שתפו (זה החלק הכי כיף)

שיר כזה בנוי לנסוע. אל תתנו לו למות בתיקיית ההורדות.

1. זרקו אותו ישר לקבוצה בלי שום הסבר וצפו בתגובות זורמות.
2. הפכו אותו לסרטון קצר עם כתוביות של המילים הכי מצחיקות והעלו לסטורי.
3. השמיעו אותו בקול ביום ההולדת, במפגש או במסיבה שממנה הסיפור הגיע - התגובות בשידור חי הן החלק הכי טוב.
4. תייגו את האדם שהשיר עליו ותנו לחברים שלו לגלות את האגדה.

רוצים השראה לפני שמתחילים? עיינו במה שאנשים אחרים יצרו בגלריה, או צללו לעוד רעיונות בבלוג. ואז קחו את הסיפור הכי טוב שלכם ולכו לעשות את זה.

שורה תחתונה

אתם מוקפים בחומר. כל קבוצת וואטסאפ, כל ארוחת שישי, כל חברות - יש לה פסקול שמחכה שיכתבו אותו. הדבר היחיד שעומד בין הבדיחה הפנימית לשיר שהחברים שלכם ישמיעו במשך שנים הוא בערך חמש דקות ונכונות ללחוץ על ייצור.

אז בחרו את האגדה שלכם, פתחו את Song Studio, והפכו אותה למשהו שאפשר באמת ללחוץ עליו פליי. אזהרה: הראשון אף פעם לא נשאר האחרון.